הממשלה הפדראלית מוציאה כל כך הרבה כסף שהיא מציגה גירעונות גדולים בשעה טובה שהיא אמורה לשלם את החוב, וגובה יותר מ -1.2 טריליון דולר מיסים והוצאות חדשות בעשור הקרוב, על פי משרד ההנהלה. ותקציב (OMB). למרות שממשלות בדרך כלל מציגות גירעונות, העודפים הם נדירים יחסית, מכיוון שממשלות צריכות להוציא יותר ממה שגובות מיסים כדי לפצות על ההבדל. החוב שנוצר מהוצאות גירעון של שנת נתון עלה כל כך מהר, עד שהחוב הלאומי קרוב יותר ל -20 טריליון דולר. בשנת 2011, ה- OMB מצפה שהממשלה הפדרלית תעבור גירעון של 2.1 טריליון דולר, או 4.5 טריליון דולר בשנה, מה שידחוף את יחס החוב לתוצר ל -69%.
גודל הגירעון מציין גם כמה הממשלה חייבת ללוות בכדי לכסות את ההוצאות העודפות שלה
הבעיה העיקרית היא שככל שהגירעונות גדלים, הממשלה הפדרלית צריכה להוציא יותר כדי לשלם ריבית. בשנה השנייה הגירעונות מסתכמים בריבית של יותר מ -1.2 טריליון דולר על החוב, או 2.5 טריליון דולר בשנה.
ממשלת ארה"ב תצטרך לשלם את החוב עם הלאסו של הגירעונות
או שהיא תמשיך לעלות עד שהגירעון התקציבי השנתי ימומן בהלוואות ציבוריות, או שיושקע עודף מקרן נאמנות באגרות חוב של האוצר. , בהבטחה כי יוחזר בהמשך בריבית. זה אומר שאנחנו יכולים להגדיל את ההוצאות, להעלות מיסים או למצוא איזון בריא בין השניים.
החוב של הממשלה הפדרלית
בינתיים, הוא צבירת גירעונות; גירעונות תקציביים מתרחשים כאשר ההוצאה הממשלתית עולה על ההכנסות. כשהממשלה מריצה עודף, החוב מצטמצם, וכאשר היא מציגה גירעונות, הוא גדל. בטווח הארוך, החוב הפדרלי יצמצם את הכנסות המס ויגדיל עוד יותר את הגירעון. דוגמא נוספת היא שחוב משפיע על גירעונות בדרכים אחרות: מימון מחדש של חוב וריבית על חוב הם שני המקורות העיקריים לחובות ממשלתיים בארצות הברית.
אם הממשלה תחליט להריץ גירעון תקציבי
עליה להעלות מיסים כדי לשלם ריבית בעתיד. אם הבנק המרכזי משלם ריבית על החוב, ככל שהוא מחויב פחות, הריבית על אותו חוב נושאים הבנקים המרכזיים נמוכה יותר. מימון גירעון מעלה את הריבית, מונע התאמה כספית של הגירעונות, ומספק תמריצים לצרכנים ולעסקים לקנות יותר אג"ח ממשלתיות. המשקיעים מוכנים לשלם יותר עבור ביטחון הנזילות, מה שמוביל לעלויות הלוואה נמוכות יותר ולחובות ריבית לממשלות, מה שמוריד את עלות ההלוואות על חובות ריבית.
במאמץ להפחית את החוב הציבורי
ברור וקריטי שממשלות ייקחו על עצמן חובות בעיתות משבר. הממשלה הפדרלית משתמשת במימון גירעון כדי לעורר את הפעילות העסקית וכך את הכלכלה בעיתות מיתון. מכיוון שגירעונות בתקציב הם אחד הגורמים התורמים לחוב הלאומי, ארה"ב נקטה בצעדים למיגור החוב באמצעות עודפי תקציב. בעבר ממשלות לוו יותר כדי להתמודד עם הגירעונות הגדולים בתקציב, במימון העלאות מס וקיצוץ בהוצאות ועל ידי ריבית על החוב.
כפי שמראים תוצאות מבחן שילוב המטבעות של יוהנסן-ג'וסליוס
הדבר מרמז על כך שחובות וגירעונות יכולים להיות כלים יעילים להסבר הכלכלה המלזית בטווח הארוך. גירעונות והוצאות, והחוב הנובע מכך, יכולים להגביר את הצמיחה הכלכלית גם כאשר המדינה נמצאת במיתון. אלא אם כן אנו זקוקים להעלאת מסים או לקיצוץ בהוצאות, צמיחה כלכלית גבוהה יותר היא הדרך הפחות כואבת להפחית את הגירעון בתקציב. אנו זקוקים ליכולת לסגת ולהתחיל לבצע מינוף ברגע שהכלכלה מתחילה לגדול. בהתחשב בהשפעה השלילית של החוב והגירעונות על שיעורי הריבית, חובה שהממשלה תנקוט באמצעי מדיניות להפחתת הגירעון בתקציב שלה.
ראשית
הממשלה תצטרך להתחיל לשלם את הריבית השנתית על החוב הלאומי בכל שנה על הכנסות ממס, במקום פשוט ללוות כסף להחזרתו. שנית, וירג'יניה יכולה ללוות כסף בשנה הראשונה למימון הגירעון שנוצר באמצע שנה כספית ויש להחזירו באמצע השנה שלאחר מכן.
כאשר הממשלה מציגה גירעון
ההוצאות שלה ממומנות בדרך כלל על ידי הלוואות ציבוריות או העלאות מס. מכיוון שהקונגרס שילם עבור הוצאותיו הניכרות מאז המהפכה, לא היה ביכולתו להדפיס יותר כסף או ללוות לכיסוי הגירעון התקציבי. המסים הועלו, הורדת ההוצאות וגירעונות התקציב הופחתו, אך רק לאחר העלאת המסים. במילים פשוטות, כאשר הממשלה הפדרלית מציגה גירעון, האוצר לווה כדי לפצות על ההבדל בין הוצאות להכנסות. במקום לממן הוצאות ציבוריות עם הכנסות עודפות ממס או לכסות עלויות ריבית הקשורות להלוואות בעבר, היא לוותה. הנשיא יכול להפחית את הגירעון על ידי הנפקת איגרות חוב ממשלתיות חדשות והוצאת ההכנסות הנאספות בלבד.
